Apologies to the English readers: I am planning to write most of my posts in English, but some things are better off said in Hebrew. This post is one of them…)
Apparently the mail notifications for posts in Hebrew and the way it looks on IE are a bit messed (I fixed the IE formatting with a lot of blood). I guess someone is trying to tell me to stick with English 🙂
מודעה אחת תמימה
ערב אחד, בעודי הולך לתומי ברחוב בגבעתיים, צדה את עיני המודעה הבאה על לוח המודעות:
לכאורה, מודעה פשוטה ותמימה של ילד קטן שמנסה להשלים הכנסה. אבל, במחשבה נוספת, יש בה הרבה יותר. אפשר ללמוד ממנה, למשל, על יוזמה עסקית, על מערכת החינוך ועל מה שביניהן.
היוזמה – מעניין מאיפה
הגיע הרעיון. בהנחה שהסיבה ליוזמה היא לא כלכלית במטרה לתמוך בהורים (לא סביר, שכן המודעה פורסמה בגבעתיים), היא כנראה ניסיון של הילד להרוויח דמי כיס. חינוך לעסקים בגיל צעיר הוא נהדר (מי שלא קרא את הספר
אבא עשיר, אבא עני של רוברט קיוסאקי – זה הזמן), אבל האם היוזמה הגיעה מהורה, מהילד (יותר סביר) או ממערכת החינוך (הלוואי)? האם מישהו מאלה מלווה את הילד מור בתחום השיווק, וילווה אותו כאשר ייכשל?
.
השיווק – למי פונה המודעה? לתלמידים בכיתות א’ עד ג’ ? הם לא ממש מסתכלים על לוחות מודעות (שלא לדבר על זה שתלמידי כיתה א’ עוד לא קוראים אותיות בכתב). אז אולי להורים? אבל, האם הורה ייקח ילד בן 13 (כיתה ח’?) ללמד את ילדו שיעורים פרטיים ? קשה לי להאמין. ואם ישקול לקחת, אני מאמין שהפורמט של המודעה יעורר ספקות אצל כל הורה.
.
הפורמט – כתב יד! מתי בפעם האחרונה ראיתם מודעה בכתב יד (שלא ברוסית על ידי עולה חדש שמנסה למצוא עבודה בניקיון)? ממתי ילד בן 13 כותב בכתב יד ולא במעבד תמלילים על המחשב?
יתר על כן, מודעות נוספות של אותו ילד נמצאו בסביבה, והן כולן עבודת יד – כל אחת שונה מרעותה, לא צילום/סריקה. אז או שאין מחשב בבית או בבית הספר או שהילד פשוט היה נחוש בדעתו לכתוב מודעות “עכשיו”.
כשמעלים קמפיין שיווקי כזה, כדאי גם להשקיע בבדיקת איכות, לבקש חוות דעת שנייה. הפורמט הידני וטעויות הכתיב במודעה (לצערי טעויות כתיב נפוצות גם במודעות “אמיתיות”), גם אם הם נותנים איזו תחושה של אותנטיות, עלולים להרתיע לקוחות פוטנציאלים.
.
האכזבה – לאור השיווק והפורמט הבעייתיים, הסיכוי שהורים או ילדים יתקשרו למור לבקש שיעורים פרטיים הוא אפסי (והלוואי שאני טועה). האם מור יתאכזב? בטוח. האם יהיה מי שילווה אותו ויוודא שהאכזבה תתועל לטובת שיפור היוזמה הבאה ולא תדכא את היצר היזמי של הילד? האם יהיה מי שילמד את הילד שחומות גבוהות הן רק אמצעי לוודא שאתה שאפתני מספיק? (האנלוגיה באדיבות רנדי פאוש –
Randy Pausch – גגלו “ההרצאה האחרונה” ולא תתאכזבו.)
.
איכות מערכת החינוך – שתי שאלות:
א’ – למה ילד בכיתה א’-ג’ זקוק לשיעורים פרטיים בחשבון? הרי אלה השנים הכי חשובות בנושא יסודי. איך הגענו למצב שבכיתות אלה המורים לא עושים את עבודתם?
ב’ – איך זה שילד בן 13, בסוף בית ספר יסודי, עדיין כותב בשגיאות כתיב? מה זה אומר על שיעורי העברית?
.
אז מה היה לנו שם ?
מערכת חינוך לקויה שבה תוצר אחד (מור) מנסה לתקן תוצרים אחרים.
יוזמה עסקית בוסרית של יזם מתחיל, אשר קרוב לוודאי נעשית ללא הנחיה ונידונה לכישלון, מה שיביא (בסבירות גבוהה) לדיכוי יצר היזמות אצל הילד הזה.
.
האם זה היה יכול להיות אחרת ? כנראה
אם מערכת החינוך הייתה מקנה לילדים את היסודות הבסיסיים בחשבון ובעברית בצורה טובה, לא היה צורך בשיעורים פרטיים לילדים בגילאים כאלה, ומור כנראה לא היה טועה בכתיב.
אם מערכת החינוך הייתה כוללת איזה שהוא אלמנט של “אימון לעסקים”, לעודד יזמות, ללוות את הילדים – הדור הבא היה נראה אחרת (והיה מתעסק בדברים אחרים חוץ מ-facebook). בימי הביניים ילדים בגיל של מור היו שוליות, מתחילים ללמוד מקצוע ולהתמחות בו. לא, אני לא טוען שצריך להוציא את הילדים לעבוד, אבל אני כן טוען שאם ננצל את הגיל הזה כדי להתחיל להיחשף בצורה מבוקרת ליזמות ועסקים – נגיע למקום אחר.
.
ודבר אחרון – בהצלחה למור !
.
Posts RSS
Watching The Wheels 